אז החבר או החברה הטובה אמרה לך “יאללה הולכים לעשות קעקוע חדש” או “בוא נקעקע את הזוגיות שלנו” או מה שזה לא יהיה, אחלה, באמת שאני מפרגן, אבל אז יש או את הפחד הזה מההורים או מאיזה דוד דתי שאומר לכם “אבל אסור להתקעקע”, כן, היהדות בפועל לא מאפשרת להתקעקע, השאלה היא לא רק למה, אלא למה זה לא התקדם מאז?
לקעקועים ביהדות יש הקשר תרבותי בעל משמעות, כמו שסגנון לבוש ספציפי יבטא את שיוכו של אדם לזרם או לתרבות מסוימת, ככה זה עובד בהקשר של קעקועים. המשמעות הדתית של איסור הקעקועים משפיעה גם היום, ולא רק על יהודים דתיים, גם בקרב יהודים חילוניים רבים אנחנו מזהים טאבו על הנושא.
אז למה באמת אסור קעקועים ביהדות, האם יש קעקועים שמותר לעשות ואיפה זה כתוב? חקרנו את הנושא המרתק הזה, ואנחנו מביאים לכם את הממצאים במאמר הבא.
נתחיל באיפה זה כתוב?
איסור הקעקוע מצוי בתורה בפרשת קדושים :"וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'" (ויקרא יט, כח). זהו החלק השני של פסוק זה, שממנו ניתן לשאוב את האיסור הכללי על קעקועים.
הגדרת הקעקוע על פי היהדות
"הכותב כתובת קעקע, כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב, אינו חייב, עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם". (מכות כא, א).
ישנה מחלוקת סביב השאלה מה בדיוק הופך את הקעקוע למעשה אסור. יש הסבורים כי טבעו המתמשך והקבוע של הקעקוע הוא שהופך אותו למעשה אסור, לעומתם רבי שמעון בן יהודה חולק ואומר, שמה שהופך את הקעקוע לאסור היא הכללת שם ה' בו.
הגמרא מגדירה את הקעקוע על פי שני מרכיבים מובהקים והכרחיים, שחייבים להתקיים יחד על מנת לעבור על האיסור של התורה. המרכיבים הם: ניקוב העור וכתיבה.
על פי הרמב"ם ניתן לראות בבירור את מקורו של איסור זה כעבודת אלילים, כלומר עבודה זרה. הוא כולל את האיסור הזה בחלק העוסק בעבודת אלילים, ואז אומר במפורש:" זה היה מנהג בקרב עובדי האלילים שסימנו את עצמם לעבודת אלילים…", אבל הוא מסיק שגם בלי קשר לכוונה, מעשה הקעקוע אסור.
בנוסף לכך, הרמב"ם מפרש גם את סדר הפעולות בתהליך יצירת הקעקוע, הקעקוע יתבצע תחילה באמצעות פציעה של העור ולאחר מכן מילוי הפצע בדיו. לעומתו, רש"י מפרש את סדר הפעולות הפוך, קודם כתיבת הקעקוע ולאחר מכן פציעת העור באמצעות מחט.
האיסור והנימוק שלו
קיים ויכוח מסויים לגבי מקורו של איסור זה ביהדות, אך פרשנים רבים רואים בו שורשו של רצון להבחין בין יהודים לבין עובדי אלילים, שחלק מן השיטות שלהם כללו סימון עור כסימן לדבקות באלוהויות פגאנית.
כתוצאה מכך, היו שהציעו כי אסור התורה על קעקועים אינו מוחלט, אלא חל רק על אותם הסימנים הקשורים לעבודת אלילים. עם זאת, הרשויות האורתוכסיות, הקונסרבטיות והרפורמיות מסכימות כי המקרא והמסורת היהודית שלאחר מכן דוחים על הסף את הנוהג של קעקוע מכל סיבה שהיא.
ללא קשר לגבולות של האיסור הזה, במרוצת הזמן הרחיבו הרבנים את האיסור לכלול את כל הקעקועים. בימינו ההסכמה הכללית היא לשמור על האיסור על כל סוגי הקעקועים ללא קשר לכוונתם.
בנוסף לכל אלה, על פי היהדות יש לראות את גופנו כמתנה יקרת ערך בהשאלה מבורא עולם, מתנה שהופקדה למען הטיפול שלנו והיא לא רכושנו האישי לעשות בו כרצוננו. כלומר, קעקוע מרצון גם אם לא נעשה למטרות עבודה זרה, מבטא שלילה של התפישה היהודית הבסיסית הזאת.
האם אני יכול להיקבר בבית קברות יהודי אם יש לי קעקוע?
זוהי תפיסה כל כך נפוצה וכל כך שגויה. למרות שחלק מחברות קדישא יהודיות אינדיבידואליות עלולות לסרב לקבור יהודים מקועקעים, נראה שהנוהג אינו נפוץ ואין שום דבר בהלכה היהודית שקורא לשלול קבורה יהודית לאדם מקועקע.
מה לגבי טקסים יהודיים אחרים – האם קעקוע מהווה סיבה להדרה?
התשובה היא לא. עבירה על מצווה מסוימת אינה גורמת להדרה מחיי בית הכנסת. בעוד שחלק מהקהילות המסורתיות עשויות למצוא בזה מעשה לא נאות, אין שום דבר כתוב בהלכה היהודית שמחייב להחריג מישהו.
מה לגבי קעקועים רפואיים?
קעקועים רפואיים משמשים כדי לציין את מצבו הרפואי של הנושא או כדי לזהות מיקום על הגוף לטובת הליך רפואי. כאשר החיים מונחים על כף המאזניים, ניתן להפר כמעט את כל החוקים היהודיים, באמצעות המושג פיקוח נפש. במקרים בהם קיימות חלופות, כמו שימוש בטושים, מותרותם של קעקועים רפואיים מסוג זה נתונה במחלוקת כלשהי. עם זאת, במידה ונדרש קעקוע לטובת תהליך שמציל חיים, זה מותר.
קעקועים משמשים לעיתים גם לאחר ניתוח שחזור. לאחר כריתת שד, למשל, רופאים משתמשים מדי פעם בקעקועים לטובת שיפור המראה הטבעי של שחזור השד.
האם איפור קבוע נחשב לקעקוע?
כאן עולה שוב השאלה האם קעקוע נחשב רק "כתובת" כלומר, הכוונה היא רק לכתיבת אותיות, או שהאיסור הזה חל גם על קעקועי ציור וצבע?
הדיון סביב השאלה הזאת הוא נרחב, ישנם רבנים הפוסקים בהחמרה גם לגבי איפור קבוע מחשש לקעקוע, וישנם רבים אחרים שמצאו את המקום להקל במקרי הצורך, והשיקול להקלה הוא העובדה שבתהליך של איפור קבוע תהליך שריטת העור שונה מקעקוע רגיל, וגם איפור קבוע לרוב יורד לאחר תקופה מסוימת והוא לא כתובת קבע.
מה חושבים רבנים על קעקועים?
אין תשובה אחת לשאלה זו, שכן לרבנים יכולות להיות דעות שונות. חלק מהרבנים עשויים להאמין כי קעקועים מותרים אם הם מטעמי דת, בעוד שאחרים עשויים להאמין שכל הקעקועים אסורים. בסופו של דבר, זה תלוי בכל אחד מהרב להחליט מה הוא מאמין לגבי קעקועים.
מה אומר התלמוד על קעקועים?
התלמוד הוא אוסף של כתבים רבנים הדנים בהלכה ובמסורת היהודית. אין אזכור מפורש לקעקועים בתלמוד, אך הוא דן באיסור פגיעה עצמית. באופן כללי, התלמוד מתייחס לקעקועים עגומים, שכן הם נתפסים כסימנים קבועים על הגוף שיכולים להיות קשורים לפגאניות ולעבודת אלילים.
מה לגבי פירסינג?
התורה אוסרת קעקועים, אבל לא כתוב בה כלום על פירסינג, זה רק אוסר לעשות סימון קבוע על העור שניתן לראות על ידי אחרים. קעקועים אסורים ביהדות כי הם קבועים ומצהירים מי אתה כאדם. הם גם מקלים על אנשים לזהות אותך כמי שביצע עבודת אלילים על ידי סימון עצמם בסמל דתי.
מחיקת קעקועים
השאלה לגבי מחיקת קעקועים עולה לרוב בקרב חוזרים בתשובה, שבעברם עשו קעקועים וכעת הם מעוניינים לדעת האם יש עליהם חובה למחוק אותם. מהכתובים לא ניתן להסיק כי חלה חובת מחיקה של הקעקוע, אלא רק שאין זה ראוי להשאיר את הקעקוע על העור ויש בו "מזכרת עוון", וייתכן שבעצם מחיקתו יתבצע תיקון.
לסיכום,
הפרשנויות לגבי הגדרת הקעקוע והאיסור שלו מבלבלים, וכוללים כמה שאלות – האם קעקוע אסור הוא רק כתובת של אותיות, האם קעקוע שלא נועד להדגיש עבודת אלילים נחשב לקעקוע אסור, האם סדר הפעולות בביצוע הקעקוע הוא שיקבע האם הוא אסור או מותר? וכו',
